אבשלום חורן
באנו להיפרד מג'ינו.
נעניתי לבקשת החברים להספידו ברצון וביראה.
תקצר היריעה מלתאר את כל עלילותיו והרגישות הבטחונית מגבילה אף היא, ובכל
זאת אנסה...
בבית הוריו היה "יוסף", בפי חלק ממשפחתו היה יוסי ובשבילינו היה פשוט ג'ינו.
נפגשנו לראשונה עם גיוסו כחייל לצוות עליו פיקדתי.
מההתחלה היה אחר ומיוחד - בין אכרים, חסון, עין אחת חצי עצומה, מבט ממזרי
והמון המון סיפורים...
התקשיתי לעמוד על קנקנו.
פופי מספר )ככל הנראה פולקלור בלבד( שדוביק, מפקד היחידה באותם ימים,
בפגישתו הראשונה עם הצוותים הסתכל בו ובג'ינו ואמר: "אני רואה שנאלצנו לגרד
את התחתית של החבית".
מעניין שלימים נחמיה, אחיו של דוביק, קרא בהיותו מפקד היחידה דוקא את ג'ינו
אל הדגל כפי שאתאתר בהמשך.
זכורני כי בתחילת דרכו ביחידה באחד מימי ראשון איחר גינו לחזור לבסיס והפסיד
יום אימונים.
בתשובה לשאלתי על סיבת האיחור, קבלתי מג'ינו סיפור מגדלאי ציורי ומפותל
שאיני זוכר את פרטיו במלואם, אך היו בו: נהיגה בטרקטור ללא רישיון, מעצר על
ידי שוטר מגדלאי וחילוץ מהמעצר בבוקר יום ראשון על ידי דודו השופט מטבריה ...
התקשיתי להאמין, חשבתי להדיחו על סעיף אמינות. דוביק הרגיעני והציע להענישו
בחומרה ולתת לו צ'אנס. לשמחתי כך היה – דוביק צדק.
סיפורי מגדל העולים על כל דמיון והדמויות הציוריות ליוו את חיי הצוות לאורך כל
הדרך.
במהלך כל השנים מאז היו חוש ההומור הנהדר והיכולת הסיפורית המופלאה שלו
ושל אחיו פופי נדבך מרכזי בכל מפגשי החברים. בין אם בעזרת מיקרופונים על
הבמה או בישיבה במעגל, היוו צמד התאומים את מרכז הערב. הם מספרים וכולנו
מתפוצצים מצחוק.
ג'ינו היה מאד גאה במשפחתו ובהוריו. ביתם של פנחס ובת שבע היה פתוח בפנינו,
ולא פעם בדרכינו מהצפון הוזמנו להתארח בו. בת שבע טורחת, צולה דגים ועורכת
שולחן כיד המלך. פנחס יושב בראש השולחן, כראש השבט, ומרביץ בנו את משנתו
הסדורה על הלכי הרוח בסוריה, על מצב ערביי הגליל ועל המצב הבטחוני הכללי.
ג'ינו היה גבר גדול וחזק ולא חשש מסידור עניינים גם בכח אם יש צורך. באחד
הלילות בחוזרנו מסדרת אימונים בדרום עצרנו במסעדת מוריס בבאר שבע. עודינו
יורדים מן המשאית, מאובקים ורעבים התקרבו אלינו שלושה ערסים וסיננו כלפינו:
"אלה חיילים אלה, צורה לכם...". ג'ינו חטף ג'ננה, ביקש את רשותי ותוך מספר
שניות, שנים שלושה אגרופים ושתי בעיטות נפוצה השלישיה לכל עבר ביללות כאב.
ג'ינו היה אמיץ, מסור ובוטח בעצמו. הוא ידע לרתום את יכולותיו המיוחדות
לביצוע משימות ושרותו הסדיר היווה אך פתיח לפעילותו העניפה בתחום הבטחוני
בהמשך הדרך עליה לא אוכל להרחיב כאן מסיבות מובנות.
לאחר שחרורו מהשרות הסדיר יצא עם משלחת בשרות המוסד לכורדיסטאן לסיוע
במלחמתם נגד השלטון העיראקי. לאחר חזרתו הצטרף לחבורת יוצאי היחידה והיה
למאבטח באל על, משם נסללה דרכו לשרת כקב"ט בשגרירות בלונדון, ממנה נשלח
לאוסלו לסדר את העניינים לאחר פרשת לילהאמר.
בעקבות עבודתו המשותפת עם פשוש - קב"ט השגרירות - גוייס על ידו לאגף
החקירות בשב"כ ושירת במשך מספר שנים כחוקר פעילי פח"ע בשטחים וזכה
להערכה רבה על פעילותו זו.
בהמשך ובניגוד גמור לסיפורו של פופי על גירוד תחתית החבית, החליט נחמיה
תמרי, בהיותו מפקד היחידה, לקרוא לג'ינו על מנת לסייע בהעמקת פעילותה
המבצעית של היחידה, תוך ניצול יכולות ההסתערבות ושליטתו בשפה הערבית.
בתום תקופת פעילות עתירת השגים, השתחרר ג'ינו וחזר למגדל ולשמחתם הרבה
של הוריו נכנס לעול ניהול המשק החקלאי המשפחתי. עד כמה היו גאים הוריו
כשבנם חזר הביתה להמשיך את דרכם לאחר שתרם כה רבות לביטחון המדינה.
לא יצא זמן רב ובסוף שנת 81 לאור צורך מבצעי דחוף, מצאתי עצמי בביתם במגדל
במטרה לשכנעם ולגייסו פעם נוספת לשרות המדינה. על אף הקושי הגדול, נענו ג'ינו
והוריו לפנייה וביחד עם פופי שבו השניים כצמד מופלאים לביצוע שורת מבצעים
מפוארים.
עם שחרורו, הסופי הפעם, פנה ג'ינו לפעילות כלכלית. הצלחתו המבצעית לא עמדה
לו בתחום העסקים. לאחר תקופת פעילות מצא עצמו מסובך בהליכים משפטיים
שהטילו עליו העומס כלכלי ומועקה כבדה.
לאחר מספר שנות מאבק קשות התגייס ג'ינו לטיפול בהעסקת צד"לניקים
בפרוייקטים של חברת חשמל והיה להם לאח ולמשענת. בהמשך לפעילות זאת
הקים את חוות ההדרכה היפהפייה של חברת החשמל בחפציבה. על אף ההסתבכות
והמועקות מצא ג'ינו אושר ושמחת חיים בעשייתו זו בה עסק עד לפרישתו
לגמלאות.
לאחר הפרישה נחלש ג'ינו, הצירוף של ההליכים המשפטיים, העומס הכלכלי,
בריאותו שנתרופפה והמועקה הכבדה נתנו בו את אותותיהם ובסופו של דבר הכריעו
אותו.
ואולי קיננה בו המחלה הארורה כל אותה עת. לעולם לא נדע.
אתי, עדי, נטע, נועה, והמשפחה כולה – איבדתם בעל, אב ואח שהיה איש מיוחד רב
עלילות שהיה יקר לכם ולחבריו הרבים.
היו גאים בו, על מי שהיה, על עשייתו העניפה ועל מורשתו!
