בני אשר
פעם אמרתי לו שהוא בעיני כמו הקוביה ההונגרית.
מלא צבעים ורב פנים וככל שאני חושב שאני מפענח אותה,
כך אני מבין שאני רחוק מן הפיתרון האמיתי. חייך אלי, ושתק.
כשאני אומר "יוסי ג'ינו ", אני מוצף באלפי מלים, מראות וזיכרונות.
המילה הראשונה הצפה – " הכינרת ". לא רק הוא חי ונשם את הכינרת.
עבור מאות ילדים הוא זיכרון בלתי נשכח של טרזן,
המוציא בידו מתוך בגד הים דגים מקפצים.
עבורנו – המבוגרים – הוא זיכרון של עלם חמודות
הגולש על המים אחרי סירת מירוץ - על כפות רגליו היחפות....
הלילות והימים שלנו ב"חוף ג'ינו " על הכינרת
הפכו מזמן למורשת של החיים המאושרים בארץ הזו.
ואחרי הכינרת באות מלים , כמו : מבצעים, הבנת הערבים והמזרח התיכון,
צחוק בריא וחיוך "ערסי" מקסים ושובה לב.
כשגייסתי אותו בנובמבר 1965 – עם עוד חברים מוכשרים ומופלאים -
לא הבנתי מיד, שמאחורי המבט המצומצם והפה הפעור מעט,
מסתתר לא רק אדם שורשי המתהדר בהיותו פלח פשוט –
אלא איש חריף שכל וחושים נדירים.
הוא אהב לקרוא לעצמו בפשטות YUSEF ABU IBEN YUSEF,
אך תוך פרק זמן לא ארוך - בין מבצעים, לחילוצים , למלחמות –
התברר שהבחור ממגדל הוא בעל כישורים נדירים ונדרשים .
אותם כישורים שעם ישראל נהנה מהם, ביודעין ובלא יודעין
ואשר הביאו את יוסי לפסגות של אושר אמיתי.
במפגשים חברתיים הוא בלט ביכולת המשיכה שלו.
הידע שלו במגוון נושאים, הניסיון שלו
והיכולת הבלתי נדלית לספר סיפור טוב –
גרמו לאנשים לרצות לשמוע אותו ולהיות בקרבתו.
הייתה לו יכולת למגנט אליו אנשים בזכות ההקשבה האמפתית
והחיוך המקסים שלו. אהבנו לאהוב אותו.
השנים האחרונות היו לו קשות,
אך צריך לזכור שליוסי ג'ינו היו חיים מרתקים ומלאים.
היו בהם הרבה מאד רגעי אושר, אהבה והגשמת חלומות.
הוא תרם למדינה ולחברה את יכולותיו ואונו
וקיבל בתמורה הרבה כבוד והוקרה, בעיקר מחבריו הרבים
וממנהיגים שידעו על פעלו וייחודו.
סיפור חייו יכול למלא ספר עב כרס ואם יוסרט -
יהיה להצלחה גדולה, בארץ ובעולם.
אנחנו, חבריו ומשפחתו, נישא את זיכרו וחסרונו עוד שנים רבות
ואין ספק שדורות רבים ילמדו בהשתאות את הסיפור המרתק של חייו.