נמרוד שמול
דוד יוסף
כן, ככה אני קורא לך מאז שאני זוכר את עצמי,
אחרים קוראים לך ג׳ינו או יוסי וגם הייתה תקופה
שקראו לך בשמות אחרים מפאת תפקידייך המסווגים.
אני זוכר אותך דוד גיבור, כמו בשיר, חוזר הביתה,
לבית של סבתא בת-שבע וסבא ג׳ינו
(אבו יוסף, שבגאוה קיבל את הכינוי בזכותך).
היית חוזר עם מדים וקיטבג ואיך כולם שמחו לראות אותך
בריא ושלם וחיבקו אותך חיבוקים גדולים.
היית זורק אותי כמו כדור אל דוד עמוס
ועמוס היה מחזיר וזה היה כל כך כיף וגם קצת מפחיד,
אבל בידיים שלך הרגשתי בטוח .
היית מגיע וכל הבית היה מתמלא באנרגיות חזקות,
היית מצחיק את סבא וסבתא שהייתה מתגלגלת מצחוק וסוחפת את כולנו אחריה.
כילד אני זוכר אותך תמיד מוקף בחברים מהיחידה
והבית של סבא וסבתא כולו מלא אור ושמחה וצחוקים וגאווה.
סבתא הייתה מכינה סיפריתו, מושטים, עוף בפילפל ושום,
הניחוחות והטעמים והצחוקים והאוויר היה מלא שמחה, אהבה וגאווה.
בפעם האחרונה שהגענו למגדל, בקיץ האחרון,
התקשרת המון פעמים ווידאת שאנחנו נבוא להיפגש
ואיך שאני שמח שנפגשנו, כי מי ידע אז שזאת תהיה פגישת הפרידה שלנו .
הוצאת את כל האלבומים, התמונות, הספרים
ובסבלנות ישבנו ועברנו עמוד עמוד, תמונה תמונה, מכתב מכתב.
תמונות שלך במדינות ערב, בגרוזיה מדריך לוחמים, באירופה,
מכתבי הערכה מהמפקדים הכי בכירים בצבא ומבכירי במשרד הביטחון.
לקראת סוף הפגישה הבאת לי את הספר של מוקי בצר ובו הקדשה אישית בשבילך.
ביקשת שאקרא את הספר, הבטחתי לקרוא ולהחזיר לך,
אבל עמדת על זה שאשאיר את הספר אצלי.
מי ידע שזו תהייה מתנת פרידה ממך.
אם הייתי יודע הייתי נשאר עוד ועוד כי אתה אבן פינה,
מעיין שופע של שנינות וסיפורים מרתקים – סיפורים עם אחיזה רצינית במציאות,
והייתי רוצה עוד זמן איכות אתך, עם הדוד הגיבור והאהוב שלי.
כשנשלחת אל מעבר קווי האויב עשית זאת באומץ ובנחישות,
כוחות הביטחון פיתחו תורה שלמה המבוססת על מבצעיך ונסיונך ,
עד עצם היום הזה מנועים לספר את כל גבורותיך .
היית דוגמא אישית לכולנו בנחישות, בנתינה ללא תנאים,
באהבה למולדת, גאווה לכל המשפחה.
ביחד עם אתי גידלת בנות מדהימות ורגישות,
הכאב שלהן ממסדרונות בית החולים חצה גבולות וימים
ונגע בלבבות של כולנו באשר אנו.
נוח על משכבך בשלום דוד יקר ואמיץ שלי,
הגיע הזמן שלך לנוח מכל העולם הזה.
באהבה עמוקה
נמרוד
